Translate

יום שני, 23 בנובמבר 2015

בודפשט רשומה 16 התרגיל המכוער בתחנת הרכבת, ואח"כ, אדלג ליום ה5 והאחרון. מתוך בודפשט, רשומה אחרונה. ביום ה4 יצאנו מחוץ לבודפשט. על כך ברשומות הבאות

2 תמונות אלו צלמתי במטרו בבקר היום ה4.  התרגיל והקנס הגבוה,
זה קרה בערב. בדרכנו חזרה לדירה, על הרציף. העניין היה שלא החתמנו את הכרטיסים...
קנינו כרטיסים בקופה, ובכן, במקום מסודר  בתחנת רכבת, יש בד"כ מחסום
שהחתמת הכרטיס פותחת אותו לרגע.     שם אין מחסום כזה, ואם לא מודעים
לחובת החתמת הכרטיס, [כך שלא יהיה אפשר להשתמש בו  שוב ושוב ושוב...]
 קל מאד לפספס.  ואנחנו, אכן פספסנו עניין זה.  ועכשיו לארוע על הרציף

ירדנו לתחנת הרכבת עם כונה לעבור לרכבת אחרת, כשעמדנו לעלות במדרגות
עכבו אותנו בודקי כרטיסים, בדקו גם את הכרטיסים שלנו, וראו שאין חתימה.
ועכבו אותנו. אח"כ התחיל ויכוח בין ההורים שלי לבינם, הייתה מישהי,
מהנוסעים, שהציעה לעזור בשיח בין הורי לבודקים. הבודקים דחו את הצעתה.
דרך אגב, הורי דברו בעצבנות, בעוד שהבודקים, לאורך כל הוכוח שמרו על
טון מאד אדיב הרבה קור רוח, אני חושב שגם... חוסר רגש.
אבא שלי אמר שהם לא ידעו שצריך להחתים, ושאנחנו tourists
כדי להוכיח זאת נתנו להם את הדרכונים, ובכן, עד אז אפשר שהיינו
יכולים להסתלק ולהבלע בהמון, אבל, להסתלק בלי הדרכונים?!...

[אגב, כשהם בדקו את הדרכונים, הם ראו כמובן שאנחנו מישראל, האם זה
השפיע על יחסם כלפינו?ממש לא בטוח, אם כי אבא שלי אמר אח"כ
שהוא שמע ,אותם, מדברים בינם לבין עצמם על כך שאנחנו מישראל.
[ואם כבר הזכרתי את ישראל, הצעה של אבא שלי למחאת לקוחות כלפי
סופרמרקטים שמחרימים מוצרים מישראל (רמת הגולן! חלק ממדינת ישראל!!!
על שטחי יו"ש אפשר להתווכח)  לאסוף מוצרים בסופרמרקט, ולהשאיר בקופה
בלי לקנות) דרך אגב, בסופרמרקט בבודפשט שקנינו בו ראינו (וקנינו) מוצרים מישראל]
אחזור לספורנו

      
 אחרי עוד כמה דקות של וכוחים, כשהפעם דרכונינו אצלם, וגם רגע שבו הייתי על סף זריקת צעקה,
 ואמא שלי הסתה אותי [נשים כידוע, בד"כ יותר טובות מגברים בזהוי הבעות פנים ושפת גוף].
  גם הראינו להם את הקבלה שקבלנו מהקופאית בקופה.
אבא שלי לבסוף החליט לחתוך ושאל what to do now.   ואז הם נזכרו מה הם רצו מאיתנו
 לעשות השלמת הכנסה על חשבוננו...  הם שלפו כרטיס רשמי שמראה את גודל הקנס.
 [גם לכיס הפרטי? אין לי מושג] אציין שלהערכתי אם הם יעשו את ההחתמה בצורה מסודרת
 שיהיה קשה לפספס אותה, אפשר שהם יצטרכו להעלות את מחיר הכרטיס, שלפחות במונחי המחירים
 בישראל הוא מאד זול.  בערך 5-6 שקלים בתרגום לכסף ישראלי.     
                  לאחר שאמא שלי הודיעה בעצבנות  שהיא לא משלמת, ואחד מ"הם". אמר לנו שהתרעות
על חובת ההחתמה מאד נפוצות באינטרנט, בכל אתר תיירות על בודפשט
               שלמנו לבסוף את הקנס במזומן עד הגרוש האחרון  בתרגום לשקלים, קרוב ל500 ש"ח.
           אח"כ הם שלפו כלי כתיבה, בקשו ממנו לחתום על הכרטיסים, אני שרבטתי משהו ג'יבריש.
                ואח"כ הם החזירו לנו את הדרכונים
איזה ומה שנותר להורי להגיד להם, it's not fair      מזל שלא קניתי מזכרת בשוק בעיירה שהיינו בה באותו יום.
              
                           
 ולשם השואה מקרה שקרה לנו בכרתים.בסוף העשור הקודם
נכנסנו שם לאתר תיירות, שאני זוכר ממנו בעקר את נסיוני ה,לא כל-כך מוצלח... לארוג כמה שורות על נול,
בהדרכת אשה אדיבה, [טעון להגנתי, שטה די קשה, שלא הכרתי, לפתיחת  הדוושות,] פספסנו שם את שלט
המחירי כניסה, וכשהתחלנו להכנס, באה אלינו בחורה נאה, שאמרה לנו בטון נוזף שאנחנו צריכים לשלם
על הכניסה.,  בעת שהורי הוציאו את הכסף, בשביל לשלם 16 אירו, [4X4] הבחורה, לאחר שהיא
סיימה לנזוף בנו, הסבירה לנו שהיא לוקחת ממנו רק 8 אירו, וכך היה.
  בלוגרית  שכן החזירה לעצמה את הכסף, במלון באוסטריה    איילת מטיילת  אמנם מעריצה של ביבי
 [מה לעשות, אף אחד לא מושלם.] אבל יש לה הומור נהדר.]    

ומכאן, התמונות שצלמתי ביומנו האחרון בבודפשט.
אחרי שאכלנו ארוחת בקר, אני התעקשתי לקנות לי לחם מלא [בסופר]
ועשיתי זאת בהצלחה, הכנו סנדויצ'ים [בנוסף לחטיפים] לטיסה. 
והחזרנו את המפתח להנהלה+ אחסון המזודות שם, ורק אז, ראינו שם את
החדר כושר, ששמוש בו היה כלול במחיר. [לא נצלנו אותו, מעט חבל
אבל בסדר, לא חסרו לנו חויות בנופש] ואמא שלי השיגה הזדהות מהאיש
בקבלה...  אז יצאנו לטייל בעיר עד צהרי היום, בהם נסענו במונית לשדה התעופה


                                זאת הייתה התמונה האחרונה שלי מבודפשט.  

                           

ובנמל התעופה בארץ, כשרציתי לעבור, בכניסה לתחנת הרכבת, ושמתי את הכרטיס, המעבר פשוט
לא נפתח. לבסוף אבא שלי פתח לי, עם 1 הכרטיסים האחרים שהזמנו, ו... הוא עצמו, נשאר בחוץ.
 התברר שהיה לנו בלגן עם הכרטיסים: כשקנינו כרטיסים לרכבת, לפני הטיסה, קנינו אז גם כרטיסים
לרכבת לאחרי הטיסה. וקרה לנו שלפחות כרטיס 1 שהשתמשנו בו בהלוך, ניסינו גם בחזור.
ונוכחנו אז שהכרטיס מתוכנת רק ל2 פתיחות מעבר, וכמו כן התברר שלפחות כרטיס 1 לחזור
 לא שמרנו, לבסוף מישהו מהעובדים הורה לו לקנות כרטיס חדש, וכך הוא עשה. לפחות לא קנסו
אותו שם במאות שקלים...  אז, חזרנו חלק נכבד מהדרך הביתה ברכבת. אחרי כמה תחנות התישבה
 לידי בחורה נאה, שהתעסקה עם הסמארטפון שלה, וגם דברה בו, בין היתר על חתונה כלשהי.
חלק מהזמן היא הרימה את רגליה, שחדרו קצת למתחם הכסא שלי, אבל בסדר, זה לא ממש הפריע לי,
וסה"כ חברתה הייתה לי די נחמדה. היא ישבה לידי עד שירדנו [אני, הורי ואחי]
 ביציאה ממתחם הרכבת, שוב, הכרטיס שהחזקתי לא פתח את המעבר, ואז, חדור בידיעה ששלמנו על
הנסיעה כדת וכדין, יצאתי מפתח צדדי. למיטב זכרוני, תוך התכופפות קלה. ואז, עם דוד שלי
  נסענו הביתה.

                              את התמונות מבודפשט [אבל מהונגריה, צפויות עוד כמה רשומות]
                                             אסיים בבקור בכנסייה.



            הכניסה לכנסייה. המבקרים מתבקשים להטיל מטבעות לתוך תיבת תרומות שנמצאת שם.
                                   מכאן אתן לתמונות לדבר

                              











                              תקון, יש עוד כמה תמונות מהיום האחרון, בית הכנסת הגדול באור יום
                                    ב1 הרשומות הבאות. אולי הרשומה הבאה

יום שני, 9 בנובמבר 2015

ערב שבועות הרדוף 2015 הצגה, האיש שנסה להיות עקרת בית

יום אחד האכר מתלונן בפני אשתו כמה קשה העבודה  בשדה
וטוען שעבודתה קלה יותר.
                               אשתו בעודה חובקת את התינוקת, מציעה לו: "בוא נתחלף,  אני אעבוד
                          היום בשדה.  ואתה תעשה את עבודות הבית.  האכר מסכים
                                     האשה מעבירה לאכר את הסינר, בעוד היא עצמה נועלת מגפיים.
                                        האשה נפרדת ממנו ויוצאת לעבודת השדה
                       האכר עומד להכין ירקות מוקפצים לארוחת צהריים, אבל העיזים...                
                                 אכלו את הירקות בתאבון רב. מה לעשות, מה שהלך, הלך
                                        אחרי שהוא חלב את העז,..
                                        הוא מתחיל בהכנת שמנת...
                                 ונזכר פתאום [בתמונות הבאות] שהוא צריך להוציא את הפרה למרעה
                                   בינתיים, הילדה...
                               אך כרגע, מה עם האכר והפרה,
                                        האכר מחליט להעלות את הפרה לעשב הטוב שיש על הגג.
                                ומבצע.              
                            ובינתיים הוא מגלה שלתנוקת נשפך החלב, גם עליה.
                                         מה לעשות, מה שהלך, הלך.   הוא מניח את התינוקת ליבוש.

                                     אח"כ הוא מחליט להכין מרק לארוחת צהריים, אבל, לפתע הוא נזכר...
                                         הפרה על הגג, צריך להשגיח שהיא לא תיפול.
                     יש פתרון! הוא כורך חבל, קצה אחד סביב הפרה, והשני סביב עצמו.
                                   מסתבר שגם בשביל משימה זאת, האכר שלנו צריך אשה...
                               בכל אופן, הוא מתישב להכין את המרק ,  אבל...                
                        הוא לא לקח בחשבון שהפרה כבדה ממנו בכמה מאות קילו...

                          האשה מגיעה הביתה מהעבודה בשדה, בשביל לאכול ארוחת צהריים.
                                  וקודם כל, משחררת את  הפרה וחותכת את החבל.
                                         תוצאת חתוך החבל לגבי האכר... למרבה המזל הוא לא הספיק
                                     לשים את הסיר על האש.
                                              אח"כ היא דואגת לתינוקת
                               כאן אני לא זוכר בדיוק מה היה,   אציין קטע מהספור בספר אגדות
                              בדירת מגורי, שהאכר לוקח חבית יין מהמרתף , החזיר מפיל אותה
                             כל היין נשפך, והאכר ברוב זעמו חובט בחזיר, עד שהחזיר נופח את נשמתו.
                                   אבל זה לא מה שהיה כאן.
                                   והפעם האשה מגיעה לבעלה, שראשו עדיין בסיר.


         תוך כדי שהבעל עוזר לאשתו לחלוץ את המגפיים, הוא מודה שעבודות הבית אכן קשות מדי
                 בשבילו, ומשבח את אשתו על תחזוקת הבית הנפלאה שהיא מבצעת,  אשתו, אחרי שהיא
          מסיימת להביע את דאגתה מהסמטוכה בבית, ועוקצת אותו קצת, היא אומרת לו שלא נורא,
      הוא רק מתחיל, זה טבעי לטעות כשלומדים מלאכה חדשה, ושהוא עוד ילמד וישתפר,
           בנוסף לכך, גם מהורדת המגפיים והסינר הם עושים סצנה קומית.
              האכר, לא מסכים בשום אפן! להצעתה לחזור על פיאסקו זה.   'אני בשדה! את בבית!
               האשה מסכמת אתו בצורה ברורה! [למרות שהלך לה לא רע בקציר, וכנראה שהיא אף די נהנתה]
              האיש שלה לא מחליף אתה תפקידים! רק היא בבית! והוא, עובד בשדה

                          ברשומות הבאות, אני חושב שבחזרה להונגריה.