זה היה השנה בשבת הראשונה של פברואר, טיול משפחתי שהתחיל בגשם
וכיון שכך עטינו מטריות מעל ראשינו. תחילה הלכנו על שפת הנחל ליד הקבוץ
איזה שטפון!! המפל עולה על גדותיו!
פלג צדדי, זמני מאד
היה מאד קשה ללכת שם בלי להרטב.
אחרי השטפון, הגענו לצפות, באירוס הביצות.
זחלי דובי מכרסמים, גם, בפרחים, נודע לי, בעזרת עננת
שששמם הוא דובון הקורים.
ליד 1 משיחי האירוס שכחתי את המטרייה, עת הורדתי אותה לרגע בשביל לצלם.
עוד זחלי דובי
אירוס הביצות, כיאה לשמו, אכן גדל באזור ביצתי, מוצף מים... חצינו שם
נחל קטן, ורק אחרי חצייתו, נזכרתי במטרייה...
ובוץ
חצינו את הנחל שוב
יש בדיחה ידועה על איש במסעדה שלא מצליח את הזיתים עם המזלג, ומבקש עזרה מהמלצר,
שעושה זאת בקלות, תגובת האיש, "לא חכמה, אחרי שאני עייפתי אותם"
ובמקרה הזה, הורי ואחי, נוטו אותי עד לצמח האירוס, וכשהגענו לסביבתו, פתאם ראיתי על האדמה
עצם לבן, רצתי אליו, ו, יש! המטרייה!, נו טוב, אחרי שהורי נוטו אותי עד שם, לא חכמה גדולה.
ברשומה הבאה, המשך הטיול, לאחר שסיימנו לצפות באירוסים. ומטיול אחר ביער, אלה נושאת פירות אדומים.
טוב שמצאת את המטריה :-)
השבמחקאיריס הביצות הוא פרח נפלא, ולדעתי שווה לטבוע בבוץ למענו ;-)